ם כולם, לאי למידת חכמת הקבלה, נובעים מכך שהם לא מבינים מה היא תכלית הבריאה. מפני שלא מבינים את תכלית הבריאה, באות השאלות הזועמות לאדם: «מהו הטעם בחיי?», «מהי סיבת כל יסורי?» «מהי תכלית חיי?».
למרות שכל חוקרי הדורות ניסו לענות על השאלות האלה, בכל זאת הן עדיין נצבות לפנינו, מנקרות במוחינו, משפילות אותנו ומכאיבות לנו ללא תשובה. הפתרון הרגיל שאנחנו מוצאים לשאלות האלה הוא לשכוח מהן ולהסחף בזרמי החיים. לכן לימוד הקבלה מתאים רק למי שמתמיד ושואל את השאלות האלה ומחפש להן תשובה.
בעל הסולם מתאר זאת כך: "אכן, אם נשים לבנו להשיב רק על שאלה אחת מפורסמת מאוד, בטוח אנכי שכל השאלות והספיקות הללו יתעלמו מן האופק ותביט אל מקומם ואינם. והיינו השאלה הזעומה הנשאלת מכל בני ירד, שהיא: מהו הטעם בחיינו. כלומר, מספר שנות חיינו הללו, העולים לנו ביוקר כל כך, דהיינו מרבית היסורים והמכאובים שאנו סובלים בעדם, בכדי להשלימם על אחריתם, הנה מי הוא הנהנה מהם. או ביתר דיוק, למי אני מהנה.
והן אמת שכבר נלאו חוקרי הדורות להרהר בזה, ואין צריך לומר בדורנו זה, שלא ירצה מי שהוא אפילו להעלותה על הדעת. עם כל זה עצם השאלה בעינה עומדת בכל תוקפה ומרירותה, שהרי לעתים היא פוגשת אותנו בלתי קרוא, ומנקרת את מוחינו, ומשפילתנו עד עפר, בטרם שנצליח למצוא התחבולה הידועה, דהיינו, להסחף בלי דעת בזרמי החיים, כדאתמול".
ג) אכן, לפתרון חידה סתומה זו דיבר הכתוב «טעמו וראו כי טוב ה'»… וא"כ מוכרחים אתם לנסות הצלחתכם בלימוד הקבלה".



"ולפי זה, יש לשאול, אם כך, למה זה חייבו המקובלים לכל איש ללמוד חכמת הקבלה, אמנם יש בזה דבר גדול, וראוי לפרסמו, כי יש סגולה נפלאה לאין ערוך, לעוסקים בחכמת הקבלה.
ואף על פי שאינם מבינים מה שלומדים, אלא מתוך החשק והרצון החזק, להבין מה שלומדים, מעוררים עליהם את האורות המקיפים את נשמתם. פירוש, כי כל אדם מישראל, מובטח בסופו, שישיג כל ההשגות הנפלאות, אשר חשב השי"ת במחשבת הבריאה להנות לכל נברא. אלא מי שלא זכה בגלגול זה, יזכה בגלגול ב' וכו' עד שיזכה להשלים מחשבתו ית' שחשב עליו, כמו שכתוב בזוהר, כנודע.
והנה כל עוד שלא זכה האדם לשלימותו, נבחנים לו אותם האורות העתידים להגיע אליו, בבחינת אורות מקיפים, שמשמעותם היא, שעומדים מוכנים בעדו, אלא שהמה מחכים לאדם, שיזכה את כלי הקבלה שלו, ואז יתלבשו האורות האלו בכלים המוכשרים.
ולפיכך, גם בשעה שחסרו לו הכלים, הנה, בשעה שהאדם עוסק בחכמה הזאת, ומזכיר את השמות של האורות והכלים, שיש להם מבחינת נשמתו שייכות אליו, הנה הם תיכף מאירים עליו, בשיעור מסויים, אלא שהם מאירים לו בלי התלבשות בפנימיות נשמתו, מטעם שחסרים הכלים המוכשרים לקבלתם, כאמור. אמנם ההארה שמקבל פעם אחר פעם, בעת העסק, מושכים עליו חן ממרומים, ומשפיעים בו שפע של קדושה וטהרה, שהמה מקרבים את האדם מאד, שיגיע לשלימותו".



ב"הקדמה לספר הזוהר" דן המחבר במספר שאלות. עיקר הדיון עוסק בחשיבות הגורלית שיש ללימוד הקבלה בתקופה הנוכחית של ההסטוריה. הוא מתאר את ההבדלים בין הנשמות שמגיעות לעולם במשך הדורות, על פי סדר מדויק, ואת החשיבות המכרעת שיש ללימוד הנכון של פנימיות התורה, דוקא בדור שלנו. כך הוא כותב בסעיפים ס"א – ע"א:
«אכן לפי זה נשאלת השאלה, למה לא היה נגלה ספר הזוהר לדורות הראשונים, שבלי ספק היו חשובים במעלה יותר מדורות האחרונים והיו ראויים לו יותר, ויחד עם זה יש לשאול למה לא נגלה ביאור ספר הזוהר עד האריז»ל, ולא למקובלים שקדמו לו. והתמיה העולה על כולנה, למה לא נגלו ביאור דברי האריז"ל, ודברי הזוהר מימי האריז"ל עד דורנו זו".
התשובה היא, כי העולם במשך זמן קיומו של ששת אלפים שנה, יש לו שלושה שלישים: אלפיים תהו, אלפיים תורה, ואלפיים ימות המשיח. באלפיים הראשונים היו האורות מועטים, שהם בבחינת תהו. באלפיים השניים של העולם ירד ונתלבש אור הרוח בעולם, תורה. ובאלפים האחרונים מתלבש בעולם אור הנשמה, שהוא האור הגדול, אור של ימות המשיח.
לכן, לפני שהתחילו להתגלות אורות באלפיים האחרונים, היתה חכמת הזוהר בכלל, וחכמת הקבלה בפרט, מכוסה מן העולם. אלא בזמן האריז"ל, כשכבר נתקרב זמן השלמת ששת אלפים שנה, «נתגלתה אז הארת חכמה העליונה בעולם, על ידי נשמת האלקי ר' יצחק לוריא ז»ל, שהיה מוכן לקבל האור הגדול הזה, ועל כן גילה העיקרים שבספר הזוהר, וגם חכמת הקבלה, עד שהעמיד בצד, כל הראשונים שקדמוהו… על כן לא היה העולם עוד ראוי שיתגלו דבריו. ולא היו דבריו הקדושים אלא קנין ליחידי סגולה מועטים. שלא ניתנה להם הרשות לגלותם בעולם.
וכעת בדורנו זה, אחר שכבר קרובים אנו, לגמר אלפיים האחרונים, לפיכך ניתנה עתה הרשות לגלות דבריו ז"ל, ודברי הזוהר בעולם, בשיעור חשוב מאוד. באופן שמדורנו זה ואילך יתחילו להתגלות דברי הזוהר בכל פעם יותר ויותר, עד שיתגלה כל השיעור השלם שבחפץ השי"ת.
ולפי זה תבין שבאמת אין קץ לשעור מעלתם של דורות הראשונים על האחרונים, כי זה הכלל בכל הפרצופין של העולמות ושל הנשמות, אשר כל הזך נברר תחילה… ולפיכך היו הנשמות שבאלפיים הראשונים גבוהות לאין קץ. ועם כל זה לא יכלו לקבל קומת אור שלם, מפאת החסרון של החלקים הנמוכים מהעולם ומהן עצמן… וכן אחר כך באלפיים האמצעים… היו הנשמות באמת מבחינת עצמן עוד זכות עד מאוד… ועם כל זה עוד הי
1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 22 23 24 25 26 27 28 29 30 31 32 33 34 35 36 37 38 39 40 41 42 43 44 45 46 47 48 49 50 51 52 53 54 55 56 57 58 59 60 61 62 63 64 65 66 67 68 69 70 71 72 73 74 75 76 77 78 79 80 81 82 83 84 85 86 87 88 89 90