ליונים והתחתונים כלולים כולם בהאדם». זה משפט המפתח לכל מה שנמצא בחכמת הקבלה ובכל המציאות שסביבנו. המציאות הסובבת אותנו כוללת את כל העולמות העליונים, ואת העולם הזה. כולם יחדיו נמצאים באדם.
כשמתחילים לחקור את המציאות מגלים שכל מה שנמצא מחוץ לנו אנחנו לא יכולים להבין ולחקור, כי מחוץ לנו נמצא משהו לא ידוע, לא נודע לנו, אלא רק ל"מקובלים", אלה שמגיעים בסופו של דבר להשגה מופשטת, עליונה, מעל החושים שלנו.
המקובלים מספרים לנו שמחוץ לחושינו, מחוץ לנו, יש רק אור עליון מופשט, שנקרא «בורא». הוא מופשט ואין בו שום הבחנות. כל מה שנראה לנו שישנו כאילו סביבנו זו רק תגובה של החושים שלנו לאור הפשוט הזה שמקיף אותנו.
ניתן לדמות שאנחנו נמצאים בתוך אוקיינוס, בתוך ים מלא אור. באור הזה אנחנו מרגישים כל מיני הרגשות שכביכול נמצאות בו, לפי יכולת החושים שלנו לקלוט. אני לא שומע מה שקים בחוץ. מה שאני מרגיש כשמיעה בא כתגובת עור התוף שלי למשהו שלוחץ עליו מבחוץ. אני לא יודע מה לוחץ עליו מבחוץ. אני יודע רק שעור התוף שלי מגיב על זה מכיוון הפוך, מתוכי. את התגובה הזו אני מודד בפנים ומקבל אותה כאירוע שקורה מחוצה לי. אז לא ידוע לי מה קורה מחוצה לי, כי אני תופס רק את תגובות החושים שלי.
כמו בדוגמה של חוש השמיעה כך גם בכל חושי האחרים. בחוש הראיה, הטעם, המישוש והריח. זאת אומרת, שאף פעם לא נוכל לצאת מגבולות ה"קופסא" שלנו. כל מה שאנחנו יכולים להגיד על מה שכביכול נמצא מחוצה לנו, זה רק מה שאנחנו מציירים בעצמנו, בתוכנו, בשבילנו. מההגבלה הזו אף פעם לא נוכל לצאת.
לימוד הקבלה יכול לעזור לנו להרחיב את גבולות החושים הטבעיים שלנו, ולרכוש חוש נוסף – החוש השישי. באמצעותו נוכל להכיר מציאות אחרת סביבנו, ובתוכנו. מציאות זו היא המציאות האמיתית. אז נהיה מסוגלים לבקר מבחוץ את תגובת חושינו. אם נכוון נכון את כל חמשת החושים נראה את התמונה האמיתית של המציאות. עלינו רק להעשות, פנימית, דומים לתכונות של העולם הרוחני.
כמו במכשיר רדיו בעל מתאר תנודתי, שיכול ליצור גל מסוים. אם אותו גל קיים גם מחוץ למכשיר אז הוא קולט אותו ומגיב לגל החיצוני הזה. כך זה פועל גם אצלנו. אם תהיה לנו לפחות תכונה אחת קטנה של העולם הרוחני החיצוני, נתחיל להרגיש אותו בתוכנו.
המקובל רוכש במהלך התפתחותו יותר ויותר תכונות רוחניות. כך הוא מתחבר לכל רבדיו של העולם הרוחני. הכל בנוי על אותו עיקרון. אנחנו כולנו, כל בני האדם, קשורים האחד לשני כנשמה אחת. לכולנו יש אחריות קולקטיבית. לכן נחשב המקובל ל"יסוד עולם". הוא משפיע לכל העולם, וכל העולם משפיע לו.
גם המדען החוקר משתמש בחמשת חושיו בלבד. כל ציוד מדויק ומתוחכם, טכני, מכני ואחר שנחשב בעינינו «אובייקטיבי», רק מרחיב את גבולות חושינו, כדי שנשמע, נראה, נריח, נטעם ונמשש ביתר רגישות. בסופו של דבר, זה שבודק, מודד ומעריך את מה שקיבל בתוצאות הבדיקות, הוא האדם עצמו, דרך חמשת חושיו. ברור שהוא לא יכול לתת ציון מדויק ואוביקטיבי למה שבא מחושיו. הקבלה מאפשרת לנו לעשות את זה. לכן היא מקור כל החכמות והכל נכלל בה.
בזמן הלימוד מתחיל האדם להבין, להרגיש, להעריך ולעבוד עם כל המציאות, גם הרוחנית וגם הגשמית, בלי שום הבדל ביניהן. המקובל משיג את העולם הרוחני בעודו נמצא בגוף הזה בעולם שלנו. הוא מרגיש את שני העולמות ללא שום גבול ביניהם.
רק כשהאדם יוצא להרגשת המציאות האמיתית, הוא רואה את הסיבות למה שנעשה איתו כאן. כך הוא מבין את התוצאות של מה שהוא עושה. אז לראשונה הוא מתחיל להיות מציאותי, חי, חש הכל, ויודע מה לעשות עם עצמו ועם חייו.
לפני שהוא מגיע להכרה הזאת הוא ממש עיוור. אין לו שום אפשרות לדעת למה נולד, מי הוא ומה תוצאות מעשיו. הכל נסגר לגביו בתוך גבולות העולם הגשמי, ואיך שהוא בא אליו כך הוא הולך ממנו.
כולנו נמצאים בינתיים בדרגה שנקראת «העולם הזה». חושנו מוגבלים במידה שווה, ולכן מצטיירת בפנינו אותה תמונה.
נכון לעכשיו אנחנו מבינם את העולם בעזרת הקליטה הגשמית, הפיזית. היא לא משתנה, היא נשארת, אבל תוך כדי לימוד אנחנו מוסיפים עליה עוד כמה חושים. בעזרתם אנו מגלים עוד כמה צורות, ואז רואים דברים שהיום אין ביכולתנו לראות.
הדרגה שלנו היא הנמוכה ביותר, כי אנחנו נמצאים בקצה הנגדי לבורא. תכונת הבורא היא השפעה מוחלטת, ואילו תכונתנו הטבעית היא רק קבלה לעצמנו. מהדרגה הזו מתחילים לעלות על ידי תיקון הרצון. אז מתחילים לגלות מסביב עוד מציאות. אבל בעצם לא משתנה שום דבר סביבי. אני משתנה בתוכי, ועקב השינוי אני קולט תוספת שישנה סביבי. אחר כך גם התוספת הזו נעלמת ואני מרגיש שהכל רק הבורא, הכוח העליון המוחלט. הצורות האלה שאני מתחיל לגלות לאט לאט נקראות «עולמות».
לכן רצוי שאשתמש בחושי ולא אדמיין את המציאות הרוחנית. הדמיון רק ירחיק אותי מההשגה. המקובל משיג את העולמות העליונים באופן מוחשי, ממש כמו שאנו משיגים את עולמנו הגשמי.
העולמות נמצאים ביני ובין הבורא ומסתירים אותו ממני, כמו שכותב בעל הסולם, הם כאילו מסננים לי את אור השם ואז אני רואה את המציאות סביבי בצורה מסוימת. בעצם אפשר לומר שאין חוץ ממני ומהבורא כלום.
כל ההפרעות, העולמות האלה ביני לבינו, מסתירים אותו מפני. אלו מסכים שמונחים על החושים שלי. אני לא רואה
1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 22 23 24 25 26 27 28 29 30 31 32 33 34 35 36 37 38 39 40 41 42 43 44 45 46 47 48 49 50 51 52 53 54 55 56 57 58 59 60 61 62 63 64 65 66 67 68 69 70 71 72 73 74 75 76 77 78 79 80 81 82 83 84 85 86 87 88 89 90